גורמי רווחה בשנים האחרונות עוברים מטיפול עיקרי במקרים קשים למניעתם. בדיוק כמו הסלוגן של כיבוי אש, ש"הדרך הכי טובה להתמודד עם שריפות זה למנוע אותם", גם כאן הבינו הגורמים המטפלים את הפוטנציאל הגלום בחיזוק גורמי המניעה במקום כל הזמן לטפל במקרי הקצה. לכן ההתייחסות כלפי בני נוער, עברה מטיפול בחולשותיהם לעורר מודעות ביתרונותיהם. מושג חדש ישן ונפוץ בקרב הקהילה הטיפולית הוא "עמידות".
המושג "עמידות" מתייחס למצבי סיכון ולחץ המופעלים על הנער/ה המאפשר להם להתגבר עליהם ולהתפתח בכיוון החיובי. כלומר, על כל נער או נערה מופעלים בגיל ההתבגרות לחצים ומתחים מסוגים שונים, ישנם כאלו שמצבים אלו מושכים אותם למטה וישנם כאלו היוצאים מהם מחוזקים מבחינה רגשית.
לדוגמא: במסיבת פורים ישנו לחץ חברתי בתוך קבוצת נערים ונערות לשתות אלכוהול. נער אחד לא עומד בלחץ ושותה למרות שזה עושה לו בחילה, נער אחר מתנגד בתוקף למרות ה"מחיר" החברתי שהוא ישלם. לא רק זה, לאחר חג הפורים הוא יפסיק לבלות בחברתם לעומת חברו שיקדיש להם יותר זמן במחיצתם.
"עמידות" הוגדרה על ידי החוקרים כתוצאה של יחסים מטפחים התומכים ביכולות חברתיות, מקצועיות, לימודיות וביכולת לתיקון עצמי המאפשרות להתגבר על החשיפה למצוקות ולגורמי לחץ סביבתיים אחרים. כלומר, ילד שכזה מסוגל להבחין מבעוד מועד במצב הסיכון ולא להיכנס אליו, גם אם הוא נכנס אליו יש לו את היכולת לתקן ולהוציא את עצמו.
הגישה הסלוטוגנית מנוגדת למושג "עמידות". בעוד "עמידות" מדברת על מניעה ממצבי סיכון ולחץ המופעלים על הנער, הגישה הסלוטוגנית של אנטונובסקי באה לתת דגש על חיפוש הדבר החיובי במקום מניעת השלילי. על פי מודל זה, מצב לחץ אינו מוגדר מצב החורג מהנורמה אלא האופן שבו הנער תופס את המציאות. אנטונובסקי מוסיף וטוען כי לא הלחץ הוא הגורם לחולי אלא חוסר היכולת לנהל אותו בצורה נכונה. ככל שהאדם יצבור יותר משאבי התמודדות כך "ניהול הלחץ" שלו יהיה יותר טוב.
בני הנוער היום חשופים לשפע של מידע. היכולת כיום שלהם לקבל החלטות בזמן אמת תלויה במספר גורמים אישיותיים של כל אחד ואחד מהם. "עמידות" בהחלט יכולה לסייע להם לעבור את המשברים בשלום.
